"מחפשת דיאטניות שהן דור שני או שלישי לשואה ורוצות להשתתף בהפקת סרט בנושא"
המודעה הזאת שהתפרסמה בקבוצת הפיסבוק הארצית של הדיאטניות מיד "צדה" את עיניי.
מבלי לחשוב פעמיים הקלדתי בשורת התגובה: "אני" ומכאן הכל התחיל...
כעבור מספר ימים קיבלתי מייל ובו מספר שאלות.
כל דיאטנית נתבקשה להסריט את עצמה כאשר היא משיבה על השאלות וכל הסרטונים הללו נשלחו לעורך שהפיק מהם את הסרט המצורף.
יום השואה - דור שני לשואה דור ראשון לתזונה - פרויקט ייחודי.
הכנת הסרטונים שלי היו למעשה חיפוש ונבירה בעברי. החיפוש אחר התשובות לשאלות, העלאת זיכרונות שהיו עד אז גנוזים מתקופת ילדותי בבית הוריי ומהביקורים הרבים שעשיתי בבית סבי שהיה ניצול מאושוויץ, הדהודי משפטים ששמעתי בילדותי, המחשבות הרבות שעלו פתאום סביב הנושא לא נתנו לי מנוח ולאט לאט הכל התחבר כמו פאזל לתמונה אחת גדולה שמתבהרת לי מיום ליום וגרמה לי להבין שלעובדה שסבא שלי שלום יעקובוביץ ז"ל ניצל מאושוויץ יש קשר מאד הדוק לבחירתי ללמוד את המקצוע שלי.
כילדה ספגתי הרבה קולות, אמירות, סיפורים, תחושות, רגשות ומראות שקשורים לשואה. משפטים כמו: "סבא אכל באושוויץ קליפות של תפוחי אדמה", "תסיימי מהצלחת", "חבל לזרוק" ודומיהם היו חלק בלתי נפרד מילדותי.
כילדה סקרנית שאוהבת לשאול שאלות ושלא תמיד קיבלה עליהן תשובות – הנושא הטריד אותי וגרם לי למחשבות רבות במהלך השנים הן כילדה והן כאמא ואישה בוגרת.
החיים היום בעידן של שפע אל מול ילדות כפי שתיארתי יצרו אצלי לא פעם קונפליקט.
אני יכולה לומר היום כאשת מקצוע בתחום התזונה (תחום שמערב הרבה פסיכולוגיה ורגש סביב נושא האכילה) שלשואה יש השפעה במידה זאת או אחרת כמעט על כל בית בישראל.
מה שמרתק במיוחד בסרט הוא לראות איך כל דיאטנית שהיא דור שני או שלישי לשואה ספגה חוויות דומות מאד אצלה בבית, ואיך הדברים הללו השפיעו ואף עיצבו את אישיותה הן כאדם בוגר והן כאשת מקצוע בתחום התזונה.
סרטון מרתק ומרגש במיוחד בהפקה ייחודית וחד פעמית שטרם נעשתה לפניו – הצפייה מאד מומלצת.
הכותבת היא צביה דיאטנית קלינית, מרצה בכירה ומנחת סדנאות 26 שנים.
Comentarios